הבת שלי מאוד אוהבת את חג החנוכה. לא בגלל הממתקים, אלא בגלל הנרות שמדליקים בכל ערב בחנוכייה. אתמול שמעתי אותה מזמרת את הברכה, ופתאום האוזן שלי קלטה את המשפט: "שעשה ניסים לאבותינו, בימים ההם בזמן הזה.."
המשפט הזה גרם לי לחשוב על הניסים שכל יום קורים בחיי, לא רק לאבותיי אלא באמת בזמן הזה. אחד הניסים היפים ביותר מבחינתי, הוא האור הלבן. שיטת האור הלבן שבה אני מטפלת, מפגישה אותי בכל טיפול עם נס קטן. לראות בכל פעם, אדם מתחיל טיפול במצב מבולבל, חסר בהירות, מלא בתחושות קורבניות, מפוחד וחסר אנרגיה, ואז תוך כחצי שעה לראות אותו זוהר מאור, מלא בתבונה, רוחב ראיה, מחובר לעוצמה ולאהבה – עבורי זהו נס גדול.
אחרי תקופה שבה אני מטפלת באנשים בשיטת האור הלבן, אני יותר ויותר מבינה עד כמה כל אחד מאיתנו הוא כבר אור, הוא כבר מחובר בחבל טבור אנרגטי למקור החוכמה, החסד והקדושה. פשוט תשומת הלב שלנו מופנית ברוב הזמן למקומות אחרים, וההזדהות שלנו עם עולם המחשבה והרגש היא לעיתים כה גדולה, שאנו באמת שוכחים את האמת הפשוטה, שאנחנו ניצוץ אלוהי, ועלינו פשוט להיזכר בכך ומיד חיינו מתמלאים באור ובחסד.
אחת המטופלות שלי, הגיעה יום אחד לטיפול כשהיא ממש על הקרשים. באותו היום היא חוותה מפח נפש גדול על רקע של זוגיות ו'נפלה' לתהומות של כאב, רחמים עצמיים, תחושת סבל וקורבנות. כשהיא הגיעה לטיפול, והקשבתי לה מדברת על מה שקרה מתוך אותה תפישה עצמית מצומצמת ומוגבלת, חשבתי לעצמי: 'הרי עוד מעט היא תיכנס לתוך הטיפול וכל זה יישטף, כל זה יישכח ואמת אחרת, רחבה וברורה הרבה יותר עומדת להתגלות, אז למה לא להיזכר לפחות בעובדה הזאת עכשיו ביחד ולהטיל ספק בכל החוויה הרגשית/מנטאלית/תחושתית שיש לה ברגע הזה'. אז עצרתי לרגע את שטף הדיבור שלה, והצבעתי לה על הנקודה הזו, והיא נעצרה. פתאום היא נזכרה בכל הרגעים שבהם היא הייתה שרויה באור האלוהי, מלאה בחוכמה חסרת מאמץ, ובתחושה שהכל תמיד, אבל תמיד בסדר, ולא יכלה יותר להמשיך להתלונן. זה היה הנס הראשון, הרגע שבו אנחנו מוכנים לוותר על הצורך המיידי בסיפוק מהסוג הלא טוב, הלא מזין לטובת שאילת שאלה או הטלת ספק.
לאחר מכן היא נכנסה לתוך טיפול באחת מטכניקות האור הלבן – האור הלבן לאחדות. בעזרת הטכניקה הזו היא קיבלה את האפשרות להתחבר לעצמה ואל בן הזוג שלה מתוך הממד הנשמתי, ולראות מדוע הם נפגשו, מהו השיעור העמוק שלהם כזוג, מה המסע המשותף שלהם בא לשרת, ומהן המתנות שיש לכל אחד מהם לתת האחד לשניה.
מה שעל פני השטח היה נראה כזוגיות מאוד בעייתית, מלאה בחיכוכים, קונפליקטים, ואפילו רגעים של אלימות, התגלה בתוך ממדי האור כקשר עוצמתי ביותר, שבא ללמד כל אחד מהם שיעורים חשובים מאוד של אהבה, נתינה, קבלת האחר וויתור עמוק על האגו ועל 'אני צודק'. המטופלת שלי, שנכנסה לטיפול מתוך מקום מלא איבה, טינה, תלונה והאשמה כלפי בן הזוג, התמלאה ברגשות חמים ופואטים כלפי הקשר וכלפי בן הזוג, ויכלה לראות איך צורת המחשבה הנוכחית שלה היא זו שמעוותת את המציאות שלה, ושלמעשה הזוגיות בחייה, שאותה היא תפשה ככישלון, היא הזדמנות מדהימה לצמיחה, אישית ומשותפת, ולפריחה של הלב. זה היה הנס השני.
הפעם הבאה שפגשתי אותה, הייתה אחרי כשלושה שבועות. כששאלתי אותה מה שלומה ואיך מתקדמת הזוגיות, היא סיפרה לי שאחרי אותו טיפול שבו היא פגשה את בן הזוג שלה בממד הנשמתי, היא חזרה הביתה והרגישה שהיא רואה אותו אחרת לגמרי, כאילו מסך של ערפל הוסט מעל עיניה והיא פתאום יכלה לראות אותו באמת. היא סיפרה על שינוי עמוק שקרה בתוכה כלפיו, ואיך כתוצאה מאותו שינוי גם הוא החל להתרכך, להיפתח ולהעניק יותר אהבה ושפע מתוך עצמו. היא סיפרה שהאתגרים שלהם לא השתנו, אבל שכעת, עם הבהירות החדשה שיש לה, היא רואה אותם כהזדמנויות להגביר את האהבה בתוכה וביניהם ולא כבעיות מטרידות.
זה היה הנס השלישי, לראות סיטואציה שעד לפני זמן קצר היתה סוג של סיוט או גיהינום, הופכת למאמץ משותף של אהבה ונתינה.
אז לא רק בחנוכה קורים ניסים, הם קורים לנו בכל יום, ברגעים הלא צפויים של החיים, כשאור נוגע בנו, הלב נפתח ואנו מתחברים לטוב האינסופי של הבריאה ולהרגשה שהכל תמיד טוב ומלא בחסד. חג שמח.
בסוף השבוע האחרון התקיימה סדנת ההחלפה – סדנה עם מפתח שיטת האור הלבן שי טובלי. בסדנה התמקדנו באחת מטכניקות הדגל של השיטה – טכניקת ההחלפה. הטכניקה הזאת מאפשרת לכל מי שמתנסה בה לחוות שני דברים משמעותיים ביותר: האחד, לחוות את עצמו מבחינה תחושתית, רגשית ומנטאלית כמישהו אחר לחלוטין (אישה יכולה לחוות את עצמה כגבר, אדם מאמין ודתי יכול לחוות את עצמו כאפיקורס חילוני וכו'), דבר שמרחיב מאוד את הזהות העצמית שלנו ונותן לנו גמישות ויכולת הכלה גבוהה יותר, והשני והחשוב מכל – המפגש עם החופש של התודעה.
